ב-ynet ובכלי תקשורת נוספים פורסם בימים הראשונים של המלחמה על דרישתו המקוממת של בעל הדירה של ענבר הימן, שנחטפה לרצועת עזה, לתשלום השכירות או לפינוי הדירה המושכרת בחיפה.
בצילום מסך שפורסם נחשפה התכתבות של בעל הדירה עם השותף של ענבר הימן: "אתה לא עושה לי טובה שאת גם שם שיהיה לך ברור יש לך מחויבות על השכר דירה של 2,500 שקל אתה יכול לדבר עם ההורים שלה על פינוי החדר. תבין יש כללים ברורים בחוזה השכירות. יש ערבים שלכם. אין לי עניין להגיע לזה אבל יש מצב אני מבקש לדעת מה תגובתך".
מלבד מקרה זה, קרוב לוודאי כי ברחבי ישראל קיימים מקרים נוספים של חילוקי דעות בנוגע להפרות של הסכמים וחוזים שנובעים ממצב המלחמה ומהשגרה שהופרה, ושאת חלקם לא ניתן לקיים. ישנם מספר גורמים שיכולים להוביל להפרה וסיכול חוזים במהלך מלחמה.
מלחמה גורמת לנזק פיזי לנכסים, כולל נכסים המעורבים בחוזה. נזק זה יכול להפוך את ביצוע החוזה לבלתי אפשרי או בלתי מעשי. גם ההנחיות של פיקוד העורף, הכוללות הגבלת התקהלויות ושירותים והגבלות על הגעה למקומות עבודה ולמוסדות חינוך, מקשות על ביצוע חוזים. בנוסף, בוצע גיוס מילואים נרחב וכך אזרחים רבים, עצמאים ושכירים, לא יכולים להגיע אל מקום העבודה שלהם.
במקרים הללו, נוכח אי האפשרות לקיים את החוזה כלשונו, אחד מהצדדים, שמפר את החוזה, עלול להיות חשוף לתביעות משפטיות ועולה השאלה – אם אכן קיימת עילת תביעה או מנגד הגנה לצד השני. בנסיבות הללו ובמצבי חירום כמו בעת מלחמה וכן לדוגמה במקרה הנ"ל שפורסם, אנו סבורים כי יש להפעיל שיקול דעת רחב והתחשבות בצד השני שלכאורה מפר את החוזה, ומוטב להגיע להסכמות ג'נטלמניות שמקובלות על הצדדים – ולא למהר תמיד להגיש תביעה כחלק מהערבות ההדדית, גם בענייני משפטיים.
