הצעת חוק שהוגשה לאחרונה, ושמטרתה חשיפת הזהות של גולשים אנונימיים שפרסמו לשון הרע ודיבה ברשת האינטרנט, עברה לאחרונה בקריאה טרומית. מדובר במקרים שבהם למשל גולש מבצע עוולה נגד גולש אחר, כמו הוצאת דיבה, הטרדה מאיימת, פגיעה בפרטיות, הסתה לפגיעה באדם ועוד. זאת, במטרה להרתיע אנשים ש'מתחבאים מאחורי המקלדת' ומנצלים את האנונימיות שמעניקה להם הרשת, לרעה.
בעבר, ב"הלכת רמי מור", נדונה האפשרות לייצר מסגרת חקיקה שתאפשר לחשוף גולשים אנונימיים שפרסמו פרסומים מעין אלה, אבל בית המשפט קבע שלא קיימת במדינת ישראל מסגרת חקיקתית שתאפשר חשיפת זהותו של גולש אנונימי, וכי בתי המשפט לא יכולים ליצור מסגרת חקיקתית באמצעות פסיקות משפטיות. מאז עברו כ-15 שנה, שבהן הסוגיה עמדה תלויה לפתחה של הכנסת.
מי שהרים את הכפפה הוא חבר הכנסת חנוך מילביצקי, שהגיש הצעת חוק לתיקון חוק איסור לשון הרע. לפי הצעת החוק, אם אזרח סבור שגולש אנונימי הוציא את דיבתו, הוא יוכל לפנות לספק האינטרנט, ספק האחסון, ספקיות שירותים כמו ברשת החברתית פייסבוק או גוגל ועוד, כדי לקבל את פרטי המשתמש האנונימי. הספק יפנה למשתמש כדי שיאשר את מסירת הפרטים, ואם זה לא יסכים, יהיה רשאי האזרח הפונה לפנות אל בית המשפט כדי שיורה על מסירת הפרטים.
לחשוב פעמיים לפני שמפרסמים לשון הרע
נכון שההצעה נראית תלושה או אולי מנותקת, אבל באופן כללי, כעורך דין המתמחה בלשון רע, ניתן לומר שאני תומך בהצעת החוק הזו. עם כל הכבוד לאנונימיות, לעתים, ובמיוחד בתקופה האחרונה, הגבולות היטשטשו לחלוטין ואנו עדים להשתלחויות חסרות רסן, במיוחד ברשתות החברתיות, כל זאת תחת מעטה אנונימיות.
אם התיקון לחוק איסור לשון הרע יגרום לאנשים לחשוב פעמיים לפני שהם מפרסמים פרסום לשון הרע ודיבה, או אם החוק יצמצם ולו במעט את התופעה, הרי שהדבר מבורך. אתן דוגמה: כשאדם מגיב לפוסט ברשת החברתית פייסבוק, אחרים רואים את שמו, תמונתו וזהותו ידועה. הוא לרוב חושב פעמיים לפני שהוא משתלח באופן חסר רסן, דבר שגורם לו בדרך-כלל לכתוב ביקורת עניינית ומכבדת יותר. כאשר הדבר נעשה באופן אנונימי, הדבר עלול להתפרש כמקדם שיח פוגעני ובתור כר פורה לאמירות שעלולות להתפרש כלשון הרע.
במבחן המציאות, ייתכנו אתגרים משמעותיים באיתור האנשים שעומדים מאחורי היוזרים האנונימיים. ישנה הנחה שקל יהיה לזהות את ספקיות התקשורת וכי הן מחזיקות פרטי משתמשים ברשתות חברתיות שונות, אבל בפועל, לא פשוט לדעת אל מי יש לפנות. כמו כן, אם אדם גולש באמצעות VPN או דפדפנים כמו TOR המספקים אנונימיות, חשיפת הזהות היא אתגר ממשי. ועם זאת, אני מעריך כי ישראל היא מדינה טכנולוגית מספיק כדי לאתר את הפוגעים הפוטנציאליים. גם אם רק חלק מהם ייחשף, הדבר יהווה מקדם זהירות עבור אחרים ועשוי לשנות את כללי המשחק.
