החברה האנושית הגיעה להישגים מדהימים, וחלקים אדירים משמעותיים ממנה מוגנים מפני רעב, אלימות ומלחמות. עם זאת, ולמרות הלקחים ההיסטוריים הכה רבים, גזענות קיימת גם בחברות המתקדמות ביותר, ולרבות כמובן החברה הישראלית. ביטויים גזעניים, אף על פי שהם פחות מקובלים בפומבי מבעבר, עדיין הינם חלק מן "התפריט״ של השיח החברתי בימינו.
סעיף 1(4) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 קובע כי ביטוי אשר בכוחו להשפיל אדם על-בסיס גזעו, מוצאו, דתו, מינו, מוגבלותו או אף נטייתו המינית, יהווה ״לשון הרע״ ונותן עילת תביעה כנגד מפרסם הביטוי. נשאלת השאלה עם זאת, למי ניתנת בדיוק עילת התביעה?
אם נאמר פלוני מתבטא כנגד אלמוני שהינו ממוצא פולינזי, ואומר לו משהו כמו ״חתיכת פולינזי **** שכמוך….״, אזי האמירה מכוונת לאותו אלמוני. עם זאת, כאשר מדובר בחילופי דברים בין שני אנשים, לא מדובר בביטוי פומבי, ומשום כך לא תקום לאלמוני עילת תביעה. כדי שתקום עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, צריך שיהיה לאמירה הד פומבי מסוים, עדים לביטוי וכדומה. מקרה כזה היה למשל המקרה הנדון בתא"מ 6833-10-12, גטהון קובי טפרה נגד דבורה יוסף: דבורה יוסף ניסתה לצאת מחניון ציבורי מבלי לשלם. כאשר גטהון השומר בעמדה סירב, דבורה קיללה אותו ואמרה לו בין השאר ״אתיופי מסריח״. לאירוע היו מספר עדים, לרבות עוברי אורח שהיו במקום בזמן האמירה. גטהון הגיש נגדה תביעה, ובית המשפט פסק לזכותו פיצויים על סך 40,000 שקלים. בית המשפט אמר כי ״יש באמירות שהטיחה הנתבעת בתובע כדי להשפילו בעיני הבריות, לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.. האמירה "אתיופי מסריח" היא ביטוי גזעני, המשפיל ומבזה אדם בשל מוצאו, ופוגע קשות בכבוד האדם״.
לעומת זאת, מה קורה אם פלוני אמר בטלוויזיה או ברדיו בשידור חי, כי ״כל הפולינזים ****״ האם אז תקום עילת תביעה? על פניו, כנראה שלא: סעיף 4 לחוק איסור לשון הרע, קובע כי ״לשון הרע על חבר בני אדם או על ציבור כלשהו… אין בה עילה לתובענה אזרחית או לקובלנה״. כלומר, היות והאמירה כוונה לקבוצת אנשים ולא לאדם ספציפי או קבוצה מובחנת, לא קמה עילת תביעה.
עם זאת, בהקשר הזה אפשר לציין את פסק דין ת"א (תל-אביב-יפו) 82425/99 עראידה טיראן נ' אריה זייף ואח׳: עובדות המקרה היו שני דרוזים תושבי הכפר מע׳אר שלטענתם זכו בפרס הראשון בטוטו. מנגד, ארגון הטוטו סירב לשלם להם את כספי הזכייה, בטענה שיש חשד שהם זייפו את הטופס. בראיון לגלי צה״ל, אמר מנכ״ל הטוטו דאז יצחק שני, כי מדובר בניסיון להונאת הטוטו ו"כי המדובר בשני גנבים, ואנו יודעים בדיוק איך זה נעשה… יש להם חוק משלהם בכפר". בית המשפט חייב את ארגון הספורטוטו בתשלום פיצויים על סך 145,000 ₪. על פניו הפיצוי ניתן בגין פגיעה בשניים והקביעה כי מדובר בגנבים, אולם התווספה לכך ארומה גזענית כללית יותר (״יש להם חוק משלהם בכפר״) וקשה לומר שלא הייתה לכך תרומה לפסק הדין.
עם זאת, ראוי לציין כי החוק כמעט לעולם אינו מיושם בצורה עיוורת, וללא התחשבות בהקשר ובנסיבות. אם אדם פולט הערה גזענית כזו או אחרת, ובפרט אם מדובר בעדנא דריתחא, לא תמיד ימהר בית המשפט להטיל סנקציה משפטית באותו מקרה, שהרי לא תמיד צריך להשתמש בתותח כדי להרוג זבוב. לעתים הכלי המשפטי חמור מדי לביטוי, ובתי המשפט תמיד יפעלו בשיקול דעת.
