לבית משפט השלום בירושלים הוגשה תביעת לשון הרע לא שגרתית, העוסקת בהתכתבות של סטודנטים בקבוצת ווטסאפ. אחד המרצים של הסטודנטים, שלא חבר בקבוצה, נחשף להתכתבויות הנוגעות אליו והחליט לתבוע 400,000 ש"ח פיצויים.
כפי שכבר הסברנו בעבר, חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, מסדיר את נושא לשון הרע בישראל; החוק מגדיר מהו לשון הרע ומאפשר לנפגע מלשון הרע להגיש תביעה נגד המפרסם או המפרסמים, להם עומדות מספר הגנות כמו תום לב ואמת בפרסום. במקרה שלפנינו תביעת הדיבה התייחסה למספר התבטאויות שנויות במחלוקות, אשר בית המשפט נדרש לתת את הפרשנות שלו ולקבוע אם מדובר בלשון הרע. בפרסום הראשון נכתב כי "דודה של [שם המרצה] בגבס". בפרסום השני נכתב "חחח הוא דוחה בשבוע כי הוא עדיין לא מצא ממי לגנוב מצגות". בפרסום השלישי נכתב "[שם המרצה] ביצת חמין".
לגבי הפרסום הראשון, בית המשפט קבע כי לא מדובר בהוצאת לשון הרע ונימק כי "מדובר בביטוי שכל אדם יכול לפרשו כראות עיניו" ו"לכל היותר מדובר בסלנג רחוב. לא מצאתי בו מסר מאיים כלשהו או מעליב. מה גם שלא הוכחה כל זיקה בין הנתבע לבין דודתו של התובע או לבן משפחה אחר שלו".
לגבי הפרסום השני, בית המשפט קבע כי על אף השימוש במילה "לגנוב", אין מדובר בלשון הרע בשל ההקשר הנכתב. הנתבע אף צירף ראיות שמראות כי המרצה משתמש ב"חומר שבהן דומה או זהה לחומרים שקיימים במרשתת".
לגבי הפרסום השלישי, בית המשפט קבע כי "יש ממש בטענת התובע לפיה דימויו כאמור נועד אך ובלבד ללעוג לו בפני הסטודנטים, ותו לא. עוד להתרשמותי, הלעג מופנה דווקא כלפי צבע עורו יותר מאשר מוצאו או עובדת היותו אדם דתי". על פרסום זה נפסקו לחובת מי שכתב אותו 2,500 ש"ח והוצאות משפט. המרצה עירער לבית המשפט המחוזי, אך הערעור שלו נדחה.
חשוב לזכור כי תביעת לשון הרע היא הליך משפטי מורכב, שדורש ידע וניסיון בתחום. עורך דין המתמחה בדיני לשון מספק לנפגע ייעוץ משפטי מקצועי ומסייע לו להגדיל את סיכוייו לזכות בתביעה. המומחיות כוללת בקיאות בחוק ובפסיקה ושימוש מושכל בראיות. הראיות עשויות לכלול את הפרסום עצמו, ראיות לכך שהפרסום הופץ בציבור וראיות לפגיעה שנגרמה לנפגע כתוצאה מהפרסום. אם אתם חשים כי פגעו בכם או בשמכם, רצוי לפנות בהקדם לעו"ד המתמחה בלשון הרע.
