תביעה על צילום ללא רשות הינה הליך משפטי המתבסס על הפרת הזכות לפרטיות, המעוגנת בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981. החוק מגדיר כי צילום אדם ברשות היחיד ללא הסכמתו מהווה פגיעה בפרטיות, וכך גם פרסום תצלום של אדם שעלול להשפילו או לבזותו. תביעה על צילום ללא רשות יכולה להתבסס גם על הפרת זכויות נוספות, כגון חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בעידן הדיגיטלי, סוגיה זו הפכה משמעותית יותר, כאשר מצלמות נמצאות בכל מכשיר סלולרי ותכני מדיה מופצים במהירות ברשתות החברתיות. בתי המשפט בישראל מכירים בחומרת הפגיעה הנגרמת מצילום ופרסום תמונות ללא הסכמה, במיוחד כאשר הדבר נעשה בהקשרים אינטימיים או משפילים.
תביעה על צילום ללא רשות והיבטים משפטיים
במסגרת תביעה על צילום ללא רשות, על התובע להוכיח מספר יסודות. ראשית, עליו להראות כי בוצע צילום ללא הסכמתו, או כי תמונתו פורסמה ללא אישורו בנסיבות העלולות להשפילו. שנית, עליו להוכיח את זהות המצלם או המפרסם. חוק הגנת הפרטיות מאפשר לתובע לזכות בפיצוי של עד 50,000 ש"ח ללא הוכחת נזק, וסכום כפול אם הוכחה כוונה לפגוע. במקרים של צילום מיני ללא הסכמה או פרסום תכנים כאלה, ההליך עשוי להיות פלילי בנוסף לאזרחי, בהתאם לחוק למניעת הטרדה מינית ולתיקונים שנערכו בחקיקה בשנים האחרונות. תביעה על צילום ללא רשות מחייבת התמודדות גם עם סוגיות של הסרת התוכן מהאינטרנט וצמצום הפגיעה המתמשכת.
אמצעי הגנה וסעדים אפשריים
הסעדים בתביעות מסוג זה כוללים לא רק פיצוי כספי, אלא גם צווים להסרת התוכן הפוגעני, איסור הפצתו העתידית וכן צו למסירת פרטי המפרסם כאשר זהותו אינה ידועה. בתי המשפט מאזנים בין הזכות לפרטיות לבין שיקולים כמו חופש הביטוי וחופש העיתונות, במיוחד כאשר מדובר בדמויות ציבוריות או באירועים בעלי עניין ציבורי. החקיקה בתחום זה מתפתחת בניסיון להתמודד עם האתגרים הטכנולוגיים, כאשר חוק הגנת הפרטיות עובר עדכונים לצד חקיקה חדשה המתייחסת לפגיעות מקוונות.
משרדו של עורך הדין ליאור שבי הוא משרד בוטיק מהמובילים בישראל על פי דירוג BDIcode היוקרתי, עם התמחות מוכחת בתחומים שונים ורשם הצלחות משמעותיות בתיקים מורכבים לאורך שנות פעילותו.