תביעות לשון הרע יכולות להיות מוגשות לא רק עבור פרסומים במדיה המסורתית כמו עיתונים וטלוויזיה, אלא גם עבור פרסומים ברשתות חברתיות, דואר אלקטרוני ופורומים מקוונים.
בתי המשפט מתמודדים עם אתגרים חדשים במקרים של לשון הרע, במיוחד כאשר מדובר בפרסומים ויראליים או באנונימיים. בית המשפט פוסק במקרים כאלה על פי השפעת הפרסום בפועל ועל היקף החשיפה שלו לציבור.
בנוסף לכך, ישנן הגנות חשובות המאפשרות לאדם לטעון כי פרסום שנעשה אינו מהווה לשון הרע. אחת ההגנות המרכזיות היא הגנת "אמת דיברתי", המאפשרת לפרסם מידע פוגעני אם ניתן להוכיח שהוא אמת ויש בו עניין ציבורי. כמו כן, קיימת הגנת תום הלב, כאשר הפוגע יכול לטעון כי הפרסום נעשה בתום לב וללא כוונה לפגוע במכוון באדם המוזכר בו.
נקודה נוספת שחשוב להכיר היא שבמקרים של פרסום לשון הרע, לא רק הפוגע הישיר עלול לשאת באחריות אלא גם פלטפורמות, גופים או אנשים שסייעו לפרסום. לדוגמה, במקרים של פרסום ברשתות חברתיות, מנהלי הפלטפורמה עלולים להיתבע אם לא פעלו להסיר פרסומים פוגעניים לאחר שקיבלו על כך התראה. צפו בהסבר של עו"ד ליאור שבי.
