לפי כתבה שפורסמה באתר "המקום הכי חם בגיהנום", מספר תביעות הדיבה ב- 5 השנים האחרונות הוכפל ועומד כעת על כ- 1400 תביעות לשון הרע בשנה. הסיבה הראשונה שקופצת לראש היא כמובן השיח ברשתות החברתיות, שעם השנים הפך להיות יותר קיצוני ואלים. עם זאת, נראה כי התמונה מורכבת יותר.
חוק מיושן
חוק איסור לשון הרע חוקק בשנת 1965 ואף לווה בסערה ציבורית. לאחר שהחוק עבר שבתו העיתונים במשך 24 שעות במחאה, כולל השדרנים ברדיו שפסקו מלדווח. לאורך השנים, החוק עבר תיקונים רבים – עם זאת, נדמה כי החוק עדיין אינו מותאם לשיח המודרני, ובתי המשפט נאלצים לשפוט בהתאם ללשון החוק במקרים שעוסקים במדיומים שלא היו קיימים כאשר החוק חוקק. לכן, כמובן נשאלת השאלה, האם צריך לעשות רפורמה בתחום, על מנת שבתי המשפט יוכלו לשפוט בהתאם לסטנדרטים מודרניים במדיומים של רשתות חברתיות, תוכנות מסרים מיידיות וכד'.
נתניהו נגד סרנה
אחד מהמקרים הבולטים של תביעות לשון הרע בעידן הרשתות החברתיות, הייתה התביעה של העיתונאי יגאל סרנה, שנתבע על ידי בנימין נתניהו, ראש הממשלה לשעבר, ורעייתו, שרה נתניהו, בגין פוסט שהוא פרסם בפייסבוק. בית המשפט השלום בת"א קיבל את תביעת נתניהו וקבע כי מדובר בלשון הרע, סרנה הגיש ערעור למחוזי – נדחה ואז הגיעה לעליון.
עורך דינו של סרנה טען בערעור: "המאפיינים המיוחדים של פרסום בפייסבוק דורשים עדכון ופיתוח של הכללים המשפטיים המקובלים. בפרט נטען כי רשת הפייסבוק מתאפיינת במיידיות של הפרסום ושל יכולת התגובה של הנפגע, ולכן הדרך להתמודד עם פוסט מכפיש היא מעל דפי הרשת החברתית ולא בערכאות".
הוא הוסיף: "חייו של הפוסט בפייסבוק קצרים מחיי פרפר שבקע מן הגולם המרחף בעולם יום אחד בלבד, שאז הוא נאסף אל אבותיו הפרפרים ואפילו מנועי חיפוש כמו גוגל אינם כוללים פוסטים בתוצאות החיפוש, בשל השטף, הכמות והמיידיות בזירת הפייסבוק. הפייסבוק הוא כלי תקשורת דו-צדדי בזמן אמת המאפשר שיח ציבורי פתוח, ומכאן שאין להתייחס אל הפייסבוק בגזירה שווה לעניין לשון הרע כמו לפרסום במדיה התקשורתית הרגילה".
השופט יצחק עמית דחה את הטענות על הסף וקבע כי: "פרסום מיידי אינו ייחודי לפייסבוק אלא מאפיין אמצעי תקשורת מודרניים רבים, וכך גם לגבי יכולת התגובה. מאפיין זה, כשלעצמו, אינו שולל את זכות התביעה של הניזוק". החלטה זו למעשה הובילה להבנה שניתן לתבוע בגין פרסומים של לשון הרע ברשתות החברתיות וכמובן גרמה לעלייה בכמות תביעות לשון הרע, בשל הסיקור הנרחב.
האם המגמה צפויה להימשך?
כעת, חלק מתביעות הדיבה החלו להגיע בעקבות "השמצות" בקבוצות ווטסאפ, בהם מישהו נעלב מהודעה ששלח אדם אחר בקבוצה, כמו למשל קבוצת ווטסאפ של ועד בית לדוגמה, או קבוצה של הורי ילדים בגן אשר נכנסו לוויכוח. חלק מהתביעות הם משוטרים או פקחים שתובעים אזרחים בגין פרסום צילומי וידאו שלהם ותגובות משמיצות, לטענתם, ברשתות החברתיות, כלומר עובדי ציבור שתובעים אזרחים – בגין פרסומים ברשתות החברתיות. לעתים חלק מהתביעות הם בסכומים גדולים מאוד ומשמשות כתביעות השתקה נגד ביקורת לגיטימית.
אם המחוקק לא יעשה רפורמה בחוק הקיים, כזו שתגדיר בדיוק מה מותר ומה אסור לפרסם ברשתות חברתיות, תוכנות למסרים מיידים ובמרחב הווירטואלי בכלל, אנחנו בהחלט נראה יותר ויותר תביעות. החוק הקיים הוא נתון לפירוש בכל הנוגע לענייני לשון הרע בעת המודרנית וצריך לדון לעומק בסוגייה ולקבוע מה נכלל במסגרת ביקורת לגיטימית ומה חוצה את הגבול ללשון הרע.
בסוף שנת 2021 יהיה זה המקום להחיל, לכל הפחות, תיקון על החוק, או לחילופין לחוקק חוק חדש, כפי שנעשה בתקנות סדר הדין האזרחי – שנכנס לתוקף לאחרונה – שבו תינתן תשומת לב לרשתות החברתיות, כגון: פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם וכיוצ"ב, שמהוות כיום מדיום משמעותי בו בני אדם מתקשרים באופן יום יומי. צריך להגדיר במדויק מהי העוולה או מה הנזק בגין פרסום תגובה, פוסט שיתוף וכן הלאה. כיום למעט הפסיקה בנושא, אין התייחסות בחוק עצמו לנושאים הללו ולכן בהתאם לקדמה הטכנולוגית והדיגיטלית המתפתחת, יש כמובן להתאים את החוק לזמננו.