לפני יותר מ-20 שנה, ב-4 בפברואר 2004, מספר סטודנטים, וביניהם מארק צוקרברג, הקימו אתר זניח למדי בשם TheFacebook באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית. כעבור שני עשורים מטא (ובתוכה גם פייסבוק) היא אימפריה עולמית, שמשפיעה רבות על חיינו.
העידן הדיגיטלי, לו שותפה פייסבוק, הביא לשינויים משמעותיים בתקשורת ובדרך בה אנשים מביעים דעות ומעבירים מסרים. גם רשתות חברתיות אחרות כמו X (טוויטר לשעבר), אינסטגרם (ששייכת למטא) וטיקטוק (הסינית) הפכו לזירות מרכזיות להבעת דעות, ביקורת ואף חילופי דברים קשים. עם זאת, עם החופש שהרשתות החברתיות מאפשרות, מגיעה גם אחריות משפטית ובין היתר האפשרות להיות חשוף לתביעת דיבה.
מהי דיבה?
דיבה, או לשון הרע, היא כל אמירה שעלולה לפגוע בשמו הטוב של אדם. החוק הישראלי מתייחס לדיבה בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. חוק זה מגדיר לשון הרע כ"פרסום שעלול להשפיל אדם בעיני הבריות, לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם, לפגוע במשרתו, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו של אדם, או לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית, או מוגבלותו".
חשוב לציין כי לא כל אמירה פוגענית נחשבת לדיבה. על מנת שתתקיים תביעת דיבה, יש להוכיח כי מדובר בפרסום פומבי, שהפרסום הופנה כלפי אדם מסוים או גוף מסוים ושיש בפרסום כדי לפגוע בשמו הטוב של האדם.
המהפכה הטכנולוגית יצרה מציאות חדשה שבה כל אדם יכול לפרסם תוכן, גם אם הוא לא עיתונאי מקצועי. הרשתות החברתיות מאפשרות לכל אחד להביע דעות, לשתף תכנים ולהפיץ מידע בהיקפים שלא היו אפשריים בעבר, הן לחיוב והן לשלילה. בעוד שבעבר תביעות דיבה התמקדו בעיקר בעיתונאים ובתקשורת הממוסדת, כיום ניתן להגיש תביעת דיבה גם על פוסטים, תגובות, לייקים ושיתופים ברשתות החברתיות.
האם פוסט ברשתות החברתיות נחשב לפרסום לצורך תביעת דיבה?
כן. החוק הישראלי רואה בפרסום באינטרנט, כולל ברשתות החברתיות, כפרסום לכל דבר ועניין. משמעות הדבר היא שכל פוסט, תגובה או תוכן אחר שמפורסם ברשת חברתית ואפילו שיתוף פוסט, יכול להיחשב כפרסום לצורך תביעת דיבה, בתנאי שהוא עומד בקריטריונים של החוק.
במקרה של תביעת דיבה על פוסט ברשת חברתית, השאלה המרכזית תהיה האם התוכן שפורסם אכן מהווה דיבה והאם הוא פוגע בשמו הטוב של הנפגע ומהו היקף פרסום הדיבה. היות והפוסט זמין לציבור הרחב ויכול להגיע לקהל רחב ביותר, הסיכוי שתוכן כזה ייחשב כדיבה ויזכה את התובע בפיצוי כספי גדול יותר. בישראל מוגשות על בסיס קבוע תביעות דיבה ולשון הרע שעוסקות בפוסטים ברשתות החברתיות.
הגנות אפשריות בתביעת דיבה ברשתות החברתיות
החוק בארץ מאפשר מספר הגנות למי שנתבע על דיבה, גם כשמדובר בפוסטים ברשתות החברתיות:
- הגנת אמת דיברתי: אם הנתבע מצליח להוכיח כי הדברים שפורסמו הם אמת וכי יש בפרסום עניין ציבורי, הוא עשוי לקבל הגנה משפטית.
- הגנת תום לב: אם הנתבע פרסם את התוכן מתוך אמונה כנה שהוא אמת ולא מתוך כוונה לפגוע ובתנאי שהפרסום נעשה בנסיבות המוגדרות בחוק, הוא עשוי להצליח להגן על עצמו מפני תביעה.
- הגנת חופש הביטוי: זכותו של אדם להביע את דעתו באופן חופשי היא זכות יסוד בישראל. עם זאת, חופש הביטוי אינו מוחלט ואם הוא מנוגד לזכות לשם טוב, בית המשפט יצטרך לאזן בין הזכויות.
דגשים חשובים לפרסומים ברשתות החברתיות
רותחים מזעם ועומדים לפרסם פוסט נוקב? כדאי שתיקחו נשימה עמוקה ותחשבו פעמיים מכיוון שפרסום ברשתות החברתיות עלול להוביל לתביעת דיבה. חשוב להיות מודעים למספר כללי אצבע:
- בדיקת עובדות: לפני פרסום מידע, במיוחד אם הוא שלילי, יש לוודא את נכונותו. פרסום מידע שגוי או לא מבוסס עלול להוביל לתביעת דיבה.
- שימוש בשפה הולמת: חשוב להימנע משימוש בשפה פוגענית, מעליבה או משפילה. שפה כזו עלולה להיחשב כדיבה גם אם המידע עצמו נכון.
- הימנעות מהכללות: חשוב לדייק בפרסומים ולא להכליל. אמירות כלליות על קבוצות שלמות עלולות להיחשב כפוגעניות.
- זיהוי הנפגע: אם הפרסום מתייחס לאדם או גוף מסוים, יש לוודא כי לא נעשתה טעות בזיהוי. טעות בזיהוי עלולה להוביל לתביעת דיבה.
לסיכום, תביעת דיבה על פוסטים ברשתות החברתיות היא תופעה הולכת וגוברת בישראל. הפלטפורמות הדיגיטליות מעניקות לכל אחד מאיתנו את הכוח להיות מפרסם תוכן, אך עם הכוח הזה מגיעה גם אחריות משפטית. החוק מכיר בפרסומים ברשתות החברתיות כפרסומים לכל דבר ועניין וניתן להגיש עליהם תביעת דיבה במידה והם פוגעים בשמו הטוב של אדם או גוף.
לכן, חשוב להיות מודעים להשלכות האפשריות של פרסומים ברשתות החברתיות ולפעול באחריות ובזהירות. הימנעות מפרסומים פוגעניים ושמירה על כללי היסוד של בדיקת עובדות ושפה הולמת יכולים למנוע מצבים לא נעימים והליכים משפטיים ארוכים ויקרים.
