החוק בישראל עוסק רבות בפרשנות חוזים ובמשך כ-30 שנים הייתה "הלכת אפרופים" לאבן יסוד בכל הקשור להבנת החוזים בין צדדים. פסיקה זו, שניתנה בשנת 1995 על ידי בית המשפט העליון, קבעה כי בחוזה יש להתחשב לא רק כלשונו אלא גם בנסיבות ובהקשר בהם נחתם. הלכה זו חוללה מהפכה בשיטת פרשנות החוזים בישראל כשהיא מעבירה את כובד המשקל ממשמעות מילוליות לפרשנות של בית המשפט על כוונת הצדדים.
בשנה האחרונה מציעה המדינה שינוי מרחיק לכת בפסק דין זה, מהלך שמוביל שר המשפטים יריב לוין, המכוון לצמצם את תחולתה ולחזק את הנטייה לפרש חוזים על פי לשונם בלבד. הצעת החוק המקורית של לוין, שפורסמה לראשונה לפני כשנה, עסקה בצמצום תחולת "הלכת אפרופים" רק על חלק מהחוזים העסקיים ולאחר מספר שינויים מהותיים שנעשו במסגרת דיוני ועדת החוקה בינואר 2024, היא עברה בקריאה ראשונה בכנסת.
מהי "הלכת אפרופים"?
"הלכת אפרופים" נחשבת לפסק דין מהפכני בתחום דיני החוזים בישראל. פסק דין זה ניתן במסגרת סכסוך עסקי בין חברת אפרופים שיכון וייזום לבין מדינת ישראל, שם נפסק כי חוזה יפורש לא רק על פי לשונו היבשה, אלא תוך התחשבות בהקשר ובכוונת הצדדים. בכך, בית המשפט העליון קבע כי במקרים מסוימים ניתן לסטות מלשון החוזה ולפרש אותו באופן רחב, בהתאם לנסיבות החיצוניות.
פסק הדין עורר ויכוח נוקב במערכת המשפט הישראלית, כאשר חלק מהמשפטנים בירכו על הגישה האקטיביסטית שיצרה גמישות במערכת המשפט, בעוד אחרים טענו כי מדובר בפסיקה שמזיקה ליציבותם של החוזים ומכניסה מרכיב של אי ודאות לעסקאות כלכליות.
בינואר 2024, לאחר דיונים ממושכים בוועדת החוקה, חוק ומשפט, עברה הצעת החוק בקריאה ראשונה בכנסת, כאשר מטרתה המרכזית היא להחזיר את הדגש לפרשנות לשונית של החוזה, תוך צמצום משמעותי של אפשרות השימוש בפרשנות הרחבה של "הלכת אפרופים".
לפי ההצעה המקורית, השינוי יחול רק על חוזים עסקיים בשווי של יותר מ-15 מיליון שקל או בעלי אופי עסקי מובהק, כך שבמקרים אלה תינתן עדיפות לפרשנות הלשונית של החוזה בלבד. ההנחה העומדת בבסיס הצעה זו היא שבחוזים עסקיים בסדר גודל כזה, הצדדים נעזרים בעורכי דין מנוסים שדואגים לניסוח מדויק של תנאי החוזה. לפיכך, אין הצדקה לאפשר לבתי המשפט להתערב בצורה רחבה בפרשנות החוזה, אלא יש להסתמך על הטקסט כפי שנכתב.
האם ההלכה עדיין רלוונטית ב-2024?
במהלך הדיונים לפני כחודשיים, הוכנסו שינויים מהותיים להצעת החוק. ח"כ שמחה רוטמן, יו"ר הוועדה, והשר לוין ביצעו שינוי דרמטי בהצעה המקורית, כך שכעת הפרשנות הצרה של החוזה לפי לשונו בלבד תחול לא רק על חוזים עסקיים בסכומים גבוהים, אלא על כל החוזים שנחתמו בליווי ייעוץ משפטי.
בכך מתרחב היקף השינוי, שכן על פי הנוסח החדש, גם בחוזים בין אנשים פרטיים שנעזרו בעורך דין במהלך החתימה, בית המשפט יתבקש לפרש את החוזה על פי לשונו, ללא התחשבות בנסיבות חיצוניות. הדבר מעלה שאלות כבדות משקל לגבי צדדים שאינם בקיאים בפרטי החוזה על אף ייעוץ משפטי שקיבלו, שכן לא תמיד ברור אם הייעוץ המשפטי היה מקיף או מובן דיו עבורם.
המשמעות הרחבה של השינוי גם על חוזים קטנים יותר, במקרים בהם הצדדים נעזרים בייעוץ משפטי, עשויה להכביד על הפרטים הקטנים יותר. למרות שבחוזים עסקיים גדולים ההנחה היא כי הצדדים ניהלו משא ומתן שוויוני והבינו את תוכן החוזה, בחוזים בין פרטים או בעסקאות קטנות יותר ייתכן שפרשנות צרה תוביל לקיפוח זכויותיו של הצד החלש.
ניתן לקבוע בזהירות המתבקשת כי "הלכת אפרופים" עדיין רלוונטית בשנת 2024, אך ניכרת מגמה לשנות את תחולתה. הלכה זו ממשיכה לשחק תפקיד מרכזי בפרשנות חוזים כאשר בתי המשפט מתייחסים לא רק ללשון החוזה אלא גם להקשר, נסיבות חיצוניות וכוונת הצדדים. הדבר חשוב במצבים שבהם הצדדים אינם שווים בכוחם או ביכולתם להבין את פרטי החוזה.
