כאשר מתגלע סכסוך בין שני צדדים, הדבר האחרון שהם רוצים לעשות הוא להגיע לבית משפט. בעולם העסקים למשל, בית המשפט תמיד נמצא ברקע כאפשרות תיאורטית, מעין נשק יום הדין. בפועל, כולם יודעים שמגיעים לבית המשפט רק אם כלו כל הקיצים. יש סיבה טובה לכך: בית המשפט הוא איטי. צדדים שמתעקשים לנהל את כל ההליך (כלומר ממתינים עד לקבלת פסק דין מבית המשפט), עשויים להתעכב שנים עד לקבלתה של הכרעה משפטית. יש צדדים להליכים משפטיים שמנצלים זאת לרעה אגב, וגוררים הליכים בבית משפט שנים כדי להתיש את הצד השני, בבחינת עד שהפריץ ימות או שהכלב ימות. לצדדים יש אפשרויות נוספות לפתור סכסוכים, כגון פנייה לגישור או פנייה לבוררות. מתי הולכים לגישור, מתי לבוררות ומתי לבית המשפט?
גישור
שרת המשפטים לשעבר איילת שקד התקינה תקנות חדשות בעניין גישור שהיו אמורות להיכנס לתוקף בשנה שעבר (שר המשפטים אמיר אוחנה דחה את כניסתן לתוקף. אם לא יהיו עיכובים נוספים, התקנות ייכנסו לתוקף בספטמבר 2020). התקנות החדשות קובעות כי כאשר מוגשת תביעה אזרחית מעל סכום של 40,000 שקלים, הצדדים יהיו חייבים לנהל ביניהם דיון מקדמי בתיק בהליך אלטרנטיבי של גישור או בוררות, לפני שמתחילים לדון בבית המשפט. כלומר, גם אם אחד או יותר מן הצדדים רוצה "לקרוע את הצורה" של הצד השני בבית משפט, הוא חייב לפחות לנסות לשבת איתו בפגישה אחת בהליך של גישור או בוררות. במידה והצדדים לא מצליחים להגיע ביניהם להסכמה על הפניה של התיק לגישור או בוררות, חובה עליהם לשבת בפגישה נוספת המכונה פגישת מהו"ת (ראשי תיבות של מידע היכרות ותיאום), וזאת כדי לנסות בכל זאת למנוע מהם ללכת למשפט (כיום, הצדדים מחויבים בפגישת מהו"ת החל מסכום של 75,000 שקלים, לפי סעיף 99י לתקנות סדר הדין האזרחי).
התקנות החדשות שמות משקל רב על הצורך לפנות דיונים מבית המשפט העמוס לעייפה. בית המשפט כבר היה מוסמך להעביר תיקים לגישור כבר מתוקף חוק בתי המשפט, אולם התקנות עושות מאמץ רב כדי לנסות לסנן דיונים שניתן להימנע מהם ככל האפשר. התקנות הללו אף מרפות את ידיהם של צדדים אפשריים להליך לפני הגשת תביעה: כאשר אדם מבקש לקבל סעד משפטי בבית המשפט, עורך הדין שלו מייעץ ומסביר לו כי הוא יידרש לעבור לפחות שתי פגישות מקדימות בטרם בית המשפט בכלל יתחיל לדון בעניינו. משום כך, אולי עדיף מלכתחילה שלא ללכת לבית המשפט, אלא להליך אלטרנטיבי כמו גישור.
מהו בדיוק הליך הגישור? מדובר בהליך חסוי, כלומר הפרוטוקולים של הדברים הנאמרים בגישור אינם גלויים לאף אחד מלבד הצדדים (ולכן, הדברים שנאמרים שם, אינם יכולים לשמש בבית משפט כראייה). הגישור מתנהל על ידי מגשר ניטרלי ומוסכם על ידי הצדדים. הייחודיות האמיתית בגישור טמונה בכך שהצעות המגשר תקפות רק אם הן מקובלות על ידי שני הצדדים. כלומר, אין החלטה שאינה מוסכמת על צד זה או אחר.
מעבר לכך, הליך הגישור הוא יעיל, ומתנהל באווירה נינוחה ולא רשמית, מה שעשוי לדרבן את הצדדים להוריד את המגננות, ולנסות להגיע לפתרון בטרם ייאלצו לכלות משאבים רבים בדרך לקבלת פסק דין בבית משפט. עם זאת, גישור אינו מתאים בכל המקרים: כאמור, פשרה שמושגת בגישור, היא כזאת שמקובלת על שני הצדדים. כלומר, במקרה שרצונות הצדדים רחוקים מאד האחד מן השני, גישור לא יעזור ודרוש אפיק אחר לפתרון.
בוררות
כדי שצדדים יפנו לבוררות, נדרש קיומו של הסכם בוררות כתוב וחתום על ידי הצדדים. בהסכם הבוררות נכתב כי ההליכה לבוררות תיעשה בעניין סכסוך קיים, או לחילופין בעניין סכסוך שעתיד להיות קיים, ולכן מרבית הסכמי הבוררות נחתמים על סכסוכים עתידיים (כלומר, צדדים מגיעים לבוררות, היות וקבעו תניית בוררות בהסכם ההתקשרות ביניהם: קבעו שאם יהיה ביניהם סכסוך, אז הסכסוך יהיה נדון אצל בורר).
בוררות נועדה להיות מהירה יותר מן ההליך המשפטי: חוק הבוררות קובע כי על בורר לתת פסק בוררות תוך 3 חודשים מן היום שבו החל לדון בסכסוך. עם זאת, לא נאמר בחוק במפורש כיצד נקבע אותו יום שבו מתחיל הדיון: מהיום של המינוי? מהיום שבו אני מציע שאיקס יהיה בורר? לא ברור למעשה מהו מועד תחילת הדיון בסכסוך לצורך מניין שלושת החודשים. לבורר יש סמכויות רבות המשמשות אותו להגיע לפתרון הסכסוך: לזמן עדים, להגיש שאלות לבית המשפט (אבעיה), לתת סעדים זמניים וכדומה.
לפסק בורר יש משקל רב: ההנחה היא ששני הצדדים הסכימו ללכת לבוררות בצורה חופשית, והם יקבלו את פסק הבוררות, גם אם לא יהיו מרוצים מן התוצאה. האפשרות לערער על פסק בורר, קיימת רק אם הסכימו על כך הצדדים מראש שניתן יהיה לערער על פסק הבוררות. אם לא הסכימו על כך הצדדים, לא ניתן יהיה לערער על ההחלטה. עם זאת, ניתן יהיה לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל את תוקף ההחלטה, מכוח אחת מכמה עילות צרות ונוקשות לביטול פסק בוררות שקיימות בחוק.
אז מה עדיף לכם? בכל נושא ומחלוקת משפטית יש לבחון היטב כל מקרה לגופו. כלומר, במקרים מסוימים הגשת תביעה לבית המשפט היא הצעד הנכון אסטרטגית ומשפטית, ובמקרים אחרים עדיף לשקול פניה לגישור או לבוררות שהם הליכים מהירים יותר.
